רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָא. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל מַהוּ שֶׁתְּהֵא צְרִיכָה חֲלִיצָה. אָמַר לֵיהּ. אֶיפְשַׁר לוֹמַר קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ וְאַתְּ אוֹמֵר. אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי אַיילוֹנִית קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ וְאַתְּ אוֹמֵר. אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי אַיילוֹנִית מִטַּעַם אַחֵר הוּצֵאתָה. אֲשֶׁר תֵּלֵד. יָֽצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל. בשביל דר''י אוסר באנוסת אביו לקמן ריש פרק י''א ואנן לא תנינן אלא מידי דלית בי' פלוגתא כדלקמן:
ולמה. ומ''ט:
אמו אנוסת אביו. שהיא מותרת לאחיו ונופלת לפני בנה לייבום:
לוי כו'. בבלי דף ט':
שלא תאמר בתו. והה''ד כל העריות שאסורות לו עד שלא נשאו לאחיו והוי אמינא דאחר שנשאו לאחיו ומת בלא בנים מותרת להתייבם קמ''ל דשאני הכא דלאו בטל הגורם הוא אצל איסור העריות:
כגון אלו כו'. שמנו במתני':
מה אית לך. במה אתה אומר:
ודבר שאינו בא מחמת הגורם. לחוד דהיינו שאר העריות והן אשת אח אעפ''י שבטל הגורם דאשת אח איסור של העריות נשאר במקומו וכדמסיק:
ור''א בשם ר' בון. אמר טעם אחר דכל דבר שבא מחמת הגורם כגון אשת אח שאחיו גרם לו האיסור ולפיכך כשבטל הגורם שמת אחיו בלא בנים בטל האיסור:
מאיסור אחד. אשת אח לבד וכחד תירוצא שם:
למידין ב' איסורין. דהיינו כל העריות במקום יבום שניתוסף עליהן איסור אשת אח מאחות אשה במקום יבום שהיא ב' איסורין:
עד שאת למד כו'. וכקושיא דרב אחא מדפתי בבלי דף ח' דמאי חזית דאקשת לאחות אשה לאיסורא נקשינהו לאשת אח להיתירא:
הרי איילונית. דודאי תופסין בה קידושין ובשהכיר בה מיירי ואפ''ה את אומר דאינה צריכה חליצה כדדריש לקמן:
ר' בון שאל לפני ר''ז אלמנה לכ''ג כו'. ולא שמיע ליה האי דרשה דיבמתו ריבה:
וא''ל איפשר כו'. כלומר דהשיבו ג''כ מן הסברא דאפשר דקידושין תופסין בה כדקי''ל קידושין תופסין בחייבי לאוין ואת אומר אינה צריכה חליצה בתמיה דכיון דבדיעבד תפסו בה קידושין אם קידשה זקוקה לו במקצת מיהת מיקרי שלא תצא על כל פנים בלא חליצה. אי נמי יש לומר דרבי בון נמי סבירא ליה להאי דרשא דיבמתו ומוקי לה בשאר חייבי לאוין והכא באלמנה לכהן גדול דוקא קא מבעיא ליה והיינו מן הנישואין דאיכא עשה ולא תעשה אלמנה לא יקח כ''א בתולה מעמיו יקח אשה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה וקס''ד דהואיל וחמירא אפילו חליצה לא תיבעי וקא פשיט ליה דהואיל וקידושין תופסין בה צריכה חליצה ובבבלי שם מסיק דחייבי לאוין מדאורייתא חזו ליבום דאתי עשה דיבום ודוחה הל''ת אלא מדרבנן הוא שאינן מתייבמות דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה שכבר קיים העשה ולפ''ז לא מיתוקמא ההיא דרשא דלעיל שם מיבמתו יש לך כו' אלא באלמנה לכ''ג מן הנשואין דמדאורייתא לאו בת יבום היא ורביי' רחמנא לחליצה:
א''ל שאני איילונית דהרי מטעם אחר הוצאתה דגזרת הכתוב הוא דכתיב אשר תלד וגו' וכדדריש לה רב אסי בבלי דף י''ב אבל לא כטעמיה דאיהו ס''ל כערוה ממש היא ואפי' צרתה אסורה בלא הכיר בה ואנן קי''ל דמותרת וכדלקמן סוף הלכה:
רִבִּי אַייְבוּ בַּר נַגָּרִי קְרִיסִפּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. זוֹ אִשָּׁה שֶׁהִיא זָרָה לוֹ. אָֽמְרָה הַתּוֹרָה. לֹא תִהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה אֲפִילוּ מִצְוָה. מֵעַתָּה לֹא תְהֵא צְרִיכָה חֲלִיצָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. יְבִימְתּוֹ יְבִימְתּוֹ. הַתּוֹרָה רִיבְתָה בַּחֲלִיצָה. אִי יְבִימְתּוֹ יְבִימְתּוֹ הַתּוֹרָה רִיבְתָה בַּיִיבּוּם. תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מָאֵן יַבְּמִי. זוֹ שֶׁמִּיאֵן יַבְּמִי. לֹא שֶׁמֵּיאֵינוֹ שָׁמַיִם. מֵעַתָּה לֹא תְהֵא צְרִיכָה חֲלִיצָה. הֲוֵוי צוֹרְכָה לְהֵין דְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. יְבִימְתּוֹ יְבִימְתּוֹ. 3a הַתּוֹרָה רִיבְתָה בַּחֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וקאמר ר' אייבו דמהכא נפקא ח''ל דכתיב לאיש זר זו אשה שהיא זרה לו ואסורה עליו ואמרה תורה לא תהי' לו זו לאשה ואפי' במקום מצוה:
מעתה. דמן התורה אסורין ח''ל להתייבם לא תהא צריכא חליצה והא אנן קי''ל דחולצין ולא מייבמין כדתנן לקמן פ''ב:
ומשני ר' ירמיה יבמתו ריבה. דכתיב ועלתה יבמתו השערה ומה ת''ל יבמתו דהא כתיב ברישא לקחת את יבמתו אלא דהתורה רבתה בחליצה וכן דריש בבלי דף כ' יש לך יבמה שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואיזו זו חייבי לאוין וכדמסיק הכא לקמי' אלא דהכא מעיקרא קס''ד דקאמר סתם ריבה והילכך פריך דנימא דריבה אפילו ליבום:
ומשני כדתני ר''י מאן כו' ולא זו שמיאנה שמים לה ואסרה:
מעתה לא תהא צריכא נמי חליצה. ממיעוטא דמאן יבמי דבחליצה כתיב:
והיינו דקאמר הווי צריכה לדין דר' ירמיה. כלומר דעל כרחך צריך אתה למידרש דר' ירמיה דיליף מיבמתו ומהתם שפיר שמעינן דרבתה התורה בחליצה ולא ליבום דאי הוה כתב ואם לא יחפוץ לקחת את יבמתו ועלתה השערה הוי משמע דהאי דקרינא בה לקחת הוא דמצרכא רחמנא ועלתה השערה לחלוץ אבל חייבי לאוין דלא קרינן בהו לקחת לא קרינן ביה ועלתה וגו' להכי הדר כתב יבמתו למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה השערה לחלוץ ואע''ג דלא קרינא בה לקחת שאינה עולה ליבום ושפיר שמעינן תרווייהו מהאי קרא:
עַד שֶׁאַתְּ לָמֵד כָּל הָעֲרָיוֹת מֵאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ לְאִיסּוּר. לְמַד כָּל הָעֲרָיוֹת מֵאֵשֶׁת אָחִיו לְהֵיתֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא. לְמֵידִין שְׁנֵי אִיסּוּרִין מִשְּׁנֵי אִיסּוּרִין. וְאֵין לְמֵידִין שְׁנֵי אִיסּוּרִין מֵאִיסּוּר אֶחָד. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּן. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָא מַחְמַת הַגּוֹרֵם בָּטֵל הַגּוֹרֵם בָּטֶל הָאִיסּוּר. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בָא מַחְמַת הַגּוֹרֵם אַף עַל פִּי שֶׁבָּטֵל הַגּוֹרֵם הָאִיסּוּר בִּמְקוֹמוֹ. וּמַה אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּגוֹן אֵילּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים. שֶׁלֹּא תֹאמַר. בִּתּוֹ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָחִיו אֲסוּרָה לוֹ. נִישֵּׂאת לְאָחִיו מוּתֶּרֶת לוֹ.
לֵוִי בַּר סוּסַיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. נִיתְנֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים. אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו נְשׂוּאָה לְאָחִיו מֵאָבִיו. אָמַר לֵיהּ. נִיכַּר אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁאֵין לוֹ מוֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ. וְלָמָּה. אָמַר לֵיהּ. בְּגִין דְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִים קִידְּשָׁהּ שֶׁתָּֽפְסוּ בָהּ קִידֻּשִׁין. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵילּוּ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְשׂוּאוֹת לָאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. אִם יְכוֹלוֹת לְהִינָּשֵׂא לְאָחִיו שֶׁלֹּא בַעֲבֵירָה צָרוֹתֵיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם. וּמִכּוּלָּם אֵין לָךְ אֶלָּא אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו נְשׂוּאָה לְאָחִיו מֵאָבִיו. לָמָּה לֹא תַנִּיתָהּ. בְּגִין דְּתַנִּיתָהּ רִבִּי חִייָה לֹא נִיתְנִינָהּ. כָּל שֶׁכֵּן נִיתְנִינָהּ. אֶלָּא בְגִין דְתַנִּינָן. אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִימְתָּהּ אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתִייַבֶּמֶת. וְאַתְּ מִשְׁכַּח בְּכוּלְּהוֹן 3b אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא יְבִימְתּוֹ מִתְייַבֶּמֶת. חוּץ מֵאִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו נְשׂוּאָה לְאָחִיו מֵאָבִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ופריך ולא מודי ר''י שאם קידש אנוסת אביו כו'. וא''כ משכחת לה בשעבר וקידשה ונפלה לפני בנה וליתני:
אלא בגין כו'. וההיא ודאי כר' יודה היא דקתני אמו ואשת אביו וכדדייק שם מאי אמו אילימא נשוא' אביו היינו אשת אביו אלא לאו אנוסת אביו וקתני לאחרים אבל לאחין לא. ואכתי לא מסיק דלא קתני דאי עבר עד לקמי':
ותני ר''ח בתוספתא פ''א כן דקאמר שם נישאו לאחין שלא בעבירה צרותיהן פטורות:
ולא משכחת לה. מכל שש העריות אלא אמו אנוסת אביו. והיינו לרבנן דשלא בעבירה היא ולרבי יודה דבעבירה היא מכל מקום בדיעבד משכחת לה דפוטרות צרותיהן:
ולמה לא תנינן. במשנה גם כן אם בשביל דתני ר''ח בברייתא כ''ש דנתנינה ג''כ במתני':
אלא בגין דתנינן כו'. על חמש עשרה העריות דמתני' ובכולן את משכח אחותה כו' חוץ מאמו אנוסת אביו. דהא ע''כ נמי בעינן למצוא האסורה לזה מותרת לזה וכדאמר בבלי דף י' דבתרתי לא משכחת לה באנוסת אביו. דאי יעקב ב' אחיות אנס ונשא ראובן את א' מהן ושמעון האחרת ומתו ונפלי לפני בניהם לוי ויהודה שנולדו להן מיעקב. אחותה שהיא יבמתה משכחת לה. והאסורה לזה מותרת לזה לא משכחת לה לפי ששתיהן אסורות על שניהן א' משום אמו והאחרת משום אחות האם ואי יעקב ב' נכריות אנס וילדו לו ב' בנים (וברש''י שם בנות וט''ס הוא) ונשאום ב' בנים מאשה אחרת ונפלו לפני בניהם האסורה לזה מותרת לזה משכחת לה אבל לאו אחיות הן ועיקרא דמילתא משום יבום ב' אחיות נקט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source